זוגיות מחברת

הנשמה שלי קראה לו

לפני כמה חודשים התחילו להתעורר אצלי קולות שמבקשים שינוי – הגעתי באותה העת לנקודה שבה הבנתי שאני משחזרת שוב ושוב עם גברים את אותו סיפור התאהבות מאז האהבה הראשונה שלי.
הייתי משוכנעת שאני מסוגלת להתאהב רק כך – בניצוצות חזקים, זיקוקים, התאהבות מהירה, מיידית וסוחפת בגבר ששובה אותי בקסמיו כבר מהמבט הראשון.
על אף שהיו לי כמה קשרים מדהימים שנוצרו ככה – בהם האהבה הגדולה שהייתה לי עם בןזוגי לשעבר ואב ילדי, התחלתי להבין שהסיפור הזה כבר לא מיטיב איתי יותר.
ההתאהבויות המהירות האלו בגברים כובשים, עם נצנצים וזיקוקים, מתרסקים לי מהר מדיי, לפעמים עוד לפני שהם התחילו. וביקשתי לאפשר לעצמי מקום גם לסיפורים אחרים להיכתב.
לא ידעתי אז בדיוק מה אני מבקשת, אבל הנשמה שלי ידעה, וזימנה אותו לחיים שלי, והוא מייד הגיע.
רק היום אני מחברת את חלקי הפאזל הקסום הזה. מי שאוהבות סיפורים מכושפים אולי תאהבו את הסיפור החדש שלי:
בסוף דצמבר- כמעט ערב השנה החדשה -30/12, אחרי טקס כוונות כתבתי לעצמי, ולפייסבוק, טקסט בו אני מבקשת לעצמי להתחיל לשחרר את עצמי מעצמי, מהסיפורים האלו שאני מספרת לעצמי כבר שנים על מי אני בעולם, ממנגנונים ודפוסים שכבר לא משרתים אותי יותר.
יום למחרת, ערב הסילבסטר באיזו מסיבה פסיכדלית בטבע, שעברתי בה ממש מסע עם זה, עלה מתוכי צורך לא ברור – לשמוע שיר ישן, שהכרתי ממש מזמן כשהייתי בת 16. השיר היה קבור עמוק בתוכי, במשך יומיים ניסיתי בעקשנות, על גבול האובססיביות, לנסות למצוא את השיר. זה היה ממש לא פשוט כי לא זכרתי ממנו אף לא מילה אחת, לא זכרתי את המנגינה, את שם הזמרת, שום דבר. רק איזשהו רגש עמוק שהוא מעורר בי, משהו שהצלחתי לחוש בבטן אבל לא הצלחתי לתאר במילים.
ניסיתי להיזכר ולא וויתרתי, הייתי חייבת להבין מה הוא בא להגיד לי, מה מבקש פה ביטוי. אבל בלי שום רמז זה היה ממש אתגר. ניסיתי לאפשר לרגש להציף את השיר בחזרה אל המודע, ניסיתי לעשות לו מקום. לא הרפיתי מזה ולאט לאט הצלחתי לגרד מהזיכרון, באמצעות הרגש, מילת מפתח שהובילה בסוף לפיצוח השיר.
כשהאזנתי לו בהתחלה, לא הבנתי באופן מיידי מה הוא רוצה ממני השיר. זו הייתה כמיהה שהייתה קבורה ככ עמוק בפנים, תחת שכבות של פחד וטראומות ולגלות את זה היה לי קשה וכואב:
I can fly
But I want his wings
I can shine, even in the darkness
But I crave the light that he brings
Revel in the songs that he sings

הפחידה אותי ממש ההשתוקקות שלי לעוף באמצעות כנפיים של מישהו אחר, לזרוח באור שהוא לא רק האור של עצמי. אני, שמגינה בחירוף נפש על החופש, העוצמה והבטחון שלי בעצמי. לוחמת החופש (של עצמי) שהפכתי להיות. השתוקקתי אליו – גבר דמיוני, אבל פחדתי לאבד את עצמי בתוכו.
יומיים אחרי זה הוא הגיע.
אני עוד לא ידעתי את זה בזמנו, וכאמור את חלקי הפאזל המכושף הזה אני מחברת רק היום, אבל הוא – גבר זר שלא הכרתי, פנה אלי באינסטגרם בדיוק יומיים אחרי השיר שהתנגן בתוכי.
הוא לא מהגברים האלו שבדר"כ הייתי נמשכת אליהם, לא הטיפוס שלי, לא 'גבר חלומות' שהייתי נופלת לרגליו מהמבט הראשון. אבל הוא לא פנה בקטע רומנטי, כך הוא טען, ומשהו בשיח איתו קרא לי, אז נעניתי לקריאה וזרמתי עם תקשורת חברית.
לא נדלקתי עליו, לא התאהבתי בו. אפשרתי לו להתקרב אלי לאט ובזהירות, בלי שיש לי שום כוונה או רצון מסויים, בלי תסריט בראש של מה אמור לקרות בנינו. כלום לא אמור לקרות. פשוט היה לי נעים לדבר איתו, אז דיברנו. היינו חברים.
ההתקרבות שלנו הייתה איטית והדרגתית (יחסית למה שאני מכירה מעצמי), התחילה להיווצר אינטימיות רגשית שהלכה והעמיקה, ורק בעקבותיה נוצרה המשיכה הפיזית והתפתחה בנינו מיניות. גם אז, לא עפתי באוויר באופן מיידי. היה לי נעים, ומעניין, אבל הייתי בטוחה ואפילו הצהרתי בפניו "אני לא אתאהב בך..".
פשוט אפשרתי למה שקורה בנינו להיות, בלי לצפות לשום דבר, בלי להיצמד לסיפור, בלי האש שלי בעוצמה הגבוהה שלרוב שורפת מהר את הקשרים שלי.
התחילו להיווצר בנינו רגשות. קודם כל אהבתי אותו, כאדם, כחבר, ובהמשך גם כמאהב אהבתי, עוד לפני שהתאהבתי. אפשרתי לו לאט לאט לחדור אלי, לקלף ממני שכבות של פחד וטראומה שבכלל לא ידעתי שקיימות. והתחלתי להתאהב בו. אהבה עמוקה, חשופה, אמיצה, מרגשת, מחרמנת, מחשמלת. הכל קרה הפוך ממה שאי פעם עשיתי. סיפור אהבה אחר לחלוטין מכל מה שאני מכירה.
חודש וחצי לתוך הקשר הרומנטי המדהים הזה, פתאום נזכרתי היום שוב בשיר ההוא, התחשק לי לשמוע אותו כשהייתי בטיול עם עצמי בשדות. כששמעתי את השיר, הרגשתי בכל הגוף שלי שהוא הגבר שביקשתי בשיר והבנתי הכל. איך ברגע שהסכמתי לתת ביטוי ומקום לכמיהה העמוקה הזו שלי, בעצם קראתי לו לבוא. ביקשתי לאפשר לסיפורים אחרים לקרות, וסיפור אחר התחיל ממש מייד עם אותה הבקשה או כוונה.
והכי מדהים זה להיווכח שבכלל לא איבדתי את עצמי בתוכו. ההפך הוא הנכון. הוא מחבר אותי לעצמי עוד יותר, אני עוברת איתו דרך הפחדים שלי, ומשתרשת עוד יותר לתוך עצמי.

בתמונה אני, רגועה, אהובה, תחת כנפיו, באורו ומבטו האוהב

בואי לקרוא עוד מהבלוג שלי, כתבה באתר מאקו